עו"ד סער סעיד נ' רובל אטלה קבדה

החלטה

אני שב ומעיר לב"כ הנתבעת שלא תתערב בחקירה הנגדית ובכלל זה לא תנחה את העדה.

אם הדבר יחזור על עצמו, אשקול לחייב בהוצאות אישיות.

ניתנה והודעה היום ד' אב תש"ע, 15/07/2010 במעמד הנוכחים.

אורן שוורץ, שופט

החלטה

כפי שנקבע בישיבת קדם המשפט ישמעו סיכומים קצרים בעל פה.

פרוטוקול הדיון ימסר לצדדים והדיון יתחדש בשעה 12:50.

ניתנה והודעה היום ד' אב תש"ע, 15/07/2010 במעמד הנוכחים.

אורן שוורץ, שופט

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתשלום שכר טרחה. התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבעת חתמה על הסכם שכר טרחה לפיו התובע מייצג אותה בתיק הוצאה לפועל לצורך גביית דמי מזונות. לטענת התובע, חרף ההתחייבות המפורשת בהסכם שכר הטרחה, הנתבעת לא שילמה את חובה בגין שכר הטרחה, ומכאן התביעה דנן שסכומה הועמד על סך 21,538 ₪.

2.לטענת התובע, הנתבעת חתמה על הסכם שכר טרחה, זאת ביום 6.6.2007. על פי הסכם שכר הטרחה התחייבה הנתבעת כלפי התובע לשלם שכר טרחה בשיעור 20% מסכום קרן התביעה והתחייבות זו חלה גם במקרה של פשרה.

3.על יסוד ההתחייבות האמורה, פעל התובע ונקט מספר פעולות בתיק ההוצאה לפועל: הטלת עיקולים ופקודת מאסר. בהמשך הצליח לאתר את כתובת החייב והטיל עיקול אצל המעסיק. כתוצאה מעיקול זה נאות החייב לשוב ולחיות חיים משותפים עם הנתבעת. אז, ערך התובע הסכם פשרה בין הנתבעת לחייב, על פיו הם יחזרו לחיים משותפים ותיק ההוצאה לפועל ייסגר. עוד נקבע בהסכם הפשרה, שאם חלילה יעזוב החייב את הנתבעת היא תהיה רשאית לפתוח תיק מזונות חדש, כך שסכום הפתיחה יהיה סכום החוב במועד הסגירה. משכך טען התובע כי נתקיים התנאי של הסכם שכר הטרחה והוא זכאי לשיעור 20% מגובה החוב בעת חתימת הסכם הפשרה, היינו 20% מסכום של 89,874 ₪, ובתוספת מע"מ.

4.הנתבעת לא הכחישה את חתימתה על שני ההסכמים. יחד עם זאת, לפי גרסתה, תשלום שכר הטרחה של התובע מותנה בגביה בפועל של כספים, דבר שלא נעשה על ידו. די בכך כדי לדחות את תביעתו. יתרה מכך, הסכם הפשרה שנחתם בינה לבין החייב, בן זוגה, אינו הסכם פשרה אלא הסכם שלום בית. ככזה, הוא אינו מזכה את התובע בתשלום שכר טרחה.

5.בדיון שנערך לפניי העידו התובע, הנתבעת ובן זוגה (החייב).

6.התובע העיד לפניי שהוא הסביר היטב לנתבעת את משמעויות הסכם שכר הטרחה. בפרט הסביר לה התובע, שגם במקרה של פשרה היא תיאלץ לשלם לו 20% מיתרת החוב כשכר טרחה. מדובר בתוספת בכתב יד על גבי הסכם שכר הטרחה, כאשר לצד אותה תוספת חתמה הנתבעת וחתם התובע [נספח ב' לת/1].

7.התובע הדגיש שעל יסוד התחייבויותיה אלה, ביצע מספר פעולות בתיק ההוצאה לפועל. כתוצאה מהפעולות שנקט נערך הסכם הפשרה. התובע הדגיש שמדובר בהסכם פשרה אמיתי כאשר הסנקציה שנקבעה במקרה של הפרתו היא העמדת חוב תיק ההוצאה לפועל לגביה מחודשת. התובע דחה את גרסת הנתבעת ובן זוגה, כאילו נאות לוותר על שכר טרחתו לאור חזרתם של בני הזוג לחיות זה עם זו.

8.בן זוגה של הנתבעת העיד לפניי והדגיש שהוא חזר לחיות עם הנתבעת. יחד עם זאת, בחקירתו החוזרת ציין לפתע שהם אינם גרים ביחד. יתכן שהרקע לכך הוא קשיי הדיור של בני הזוג.

9.הנתבעת בתצהירה אינה חולקת על כך שבשלב מסוים חזרה לחיות ביחד עם בן זוגה, אולם על פי סעיף 7 לתצהירה [נ/2], הניסיון לא צלח וכיום היא חיה בנפרד מבן זוגה. גרסה זו עומדת בסתירה לגרסתו של בן הזוג לפיה קיים שלום בית ביניהם והם מטפלים בשני ילדים [פר' עמ' 7, ש' 29].

10.מכל מקום, הנתבעת הדגישה כי כאשר נערך ההסכם לפיו היא ובן זוגה יחזרו לחיות ביחד, אמר להם התובע שלאור ההסדר ביניהם הוא מוותר על שכרו למעט סך 5,000 ₪:

"אני זוכרת שהלכתי ואמרתי לתובע אמרתי שאני זוכרת שחתמתי על הסכם, שבמקרה וזה לא יסתדר, הוא אמר מה שהיה נמחק. אחר כך כשחתמנו את ההסכם שלום בית, שאלתי אותו האם מה שחתמתי אני אהיה חייבת לך, הוא אמר לי מה שחתמת זה מחוק מבחינתי".